he

Muslim India: Space and Memory

Thursday, 09:00-11:00, 405

 

Participants

הודו המוסלמית: מרחב וזיכרון

 

Abstract

The Yoga Sutra's Samādhi pada

The Yoga Sutra touches upon the core focus of yoga and that is the pacification of the mental fluctuations or cleansing the obscure consciousness. The first chapter (The Samādhi pada) describes the non perfect and obscure state, wherein one is under the influence of the various mental states, and then the means of pacifying them which are constant practice and detachment. There are stages in these practices, and when one achieves the state of constantly practicing mental concentration and detachment, over a long period of time, steadiness is achieved. However, a state still higher than this is the state of knowledge or vision, where one actually sees the gunas and their workings, and out of this visionary state, experiences equal-mindness and indifference to the entire domain of the three gunas, i.e. to all worldly affairs. The chapter then touches upon its main subject matter and that is the topic of Samadhi or Mystical Enstasy, differentiating between two states of mystical enstasy; the lower which is still grounded in some physical or subtle awareness and the higher which is completely above the gunas.

 

תקציר

מעבר לטראומה: זיכרון וזהות בקרב המיעוט המוסלמי בהודו

חלוקתה של הודו בשנת 1947 הייתה אחד האירועים האלימים ביותר בהיסטוריה של תת היבשת. מאות אלפים איבדו את חייהם בחילופי האוכלוסין תוך כדי הקמתן של הודו ופקיסטאן העצמאיות ומיליונים נוספים היו לפליטים משני עברי קוו הגבול ביניהן. עבור המוסלמים שהחליטו להישאר בהודו הייתה זו טראומה כפולה. הם הפכו למיעוט מוחלש ומאויים בקרב רוב הינדי, שגלויי העוינות שלו התגלו פעם אחר פעם במהומות דמים בין עדתיות. שיאה של המתיחות היה בשנות ה-90, באירועים הקשורים לעליית מפלגת ה-BJP לשלטון ולהרס מסגד באבור באיודיה.

המציאות של מיעוט קטן ביחס חייבה את מנהיגי הדת המוסלמים ההודים לנסח מחדש את מרכיבי הזהות של קהילתם. בהרצאה זו אתמקד בהגותו של אחד החשובים שבהם: אבו אל-חסן עלי אל-נדוי (1999-1914), שהיה מראשיה הבולטים של העדה המוסלמית בהודו ומאנשי הדת המשפיעים בעולם המוסלמי בכלל במחצית השנייה של המאה העשרים. נדוי שימש כראש מכללת נדות אל-עולמא שבלקנאו, שייחודה במפה הדתית של הודו היה בקשר ההדוק שהיא קיימה עם תנועות אסלאמיות בעולם הערבי. טענתי היא כי הוא השתמש בזיקה זו לטובת משימת העצמתו של המיעוט המוסלמי בהודו עצמה. באמצעות ניתוח כתביו ההיסטוריים, אני אראה כיצד נדוי עוסק בהבניה מחדש של הזיכרון הקולקטיבי ע"י חזרה לתקופה שלפני טראומת החלוקה והצגת העולמא והצופים ההודים שפעלו בה לא רק כחלק מהמסורת הרפורמית הכלל מוסלמית, אלא גם כמי שהשתתפו באופן פעיל בעיצובה. זהו התפקיד שבסופו של דבר נדוי עצמו גילם במחצית השנייה של המאה העשרים.

 

בין מכה לאג'מר, בין הינדואיזם לאסלאם: עיצובי המרחב בתרבות החזותית הסובבת דרגות סופיות בהודו העכשווית

פרזנטציה זו עוסקת בתרבות החזותית הסובבת קברי קדושים (דרגות) סופיים של המסדר הצ'ישטי בהודו - בעיקר Khwaja Mouinuddin Chishti באג'מר ו–Hazrat Nizamuddin Aulia בדלהי. מרחבים אלה עשויים להיות מוגדרים כמרחבים אסלאמיים אנ-אורתודוכסיים במדינת לאום שבה רוב האוכלוסיה הוא הינדו ואידיאולוגיית ההינדוטווה כורכת את הזהות הלאומית בדתית. פרזנטציה זו תבחן את ייצוגיו החזותיים של השיח הטראנס-דתי של מרחב הדרגה ביחס לשיח הלאומיות ההודי/הינדואי, וביחס למוקדים האוטוריטטיביים של האסלאם בחצי האי ערב.

שדה השיח הוא מדיום חדש ופופולארי ביותר, שצמח בשנים האחרונות במרחב העירוני: דיסקים (VCDs – Video Compact Discs) המופקים בידי אולפנים קטנים באמצעים מינימליים ונמכרים בשווקים במוקדים אסלאמיים (אורדו בזאר וניזמודין בזאר בדלהי; דרגה בזאר באג'מר ועוד). זהו מדיום נטול גופי שידור: הוא רחוק ממוקדי אורתודוכסיה וממוקדי הכוח הכלכליים/פוליטיים, רחוק מן ההגמוני, ולפיכך משוחרר מפיקוח או צנזורה. בהתאמה, מתאפשר בו ביטוי נרחב של אידיאולוגיות והלכי רוח קונטרוברסאליים, הן ביחס למוקדים האוטוריטטיביים של האסלאם בחצי האי ערב והן ביחס למקומו הקונפליקטואלי של האסלאם בתוך שיח הלאומיות של תת היבשת. הרצאתי תעמוד על השיח הסינקרטיסטי העושה שימוש בייצוגי מרחב הדרגה כאמצעי להגדרה מחודשת של מקומו של האסלאם בתוך העולם ההודי וכן מקומה של הודו בתוך העולם המוסלמי.

 

המזרח התיכון והערבים בעיני מנהיגי תנועת הח'ליפות בהודו

קריסתה של האימפריה המוגולית המוסלמית וביסוס השלטון הבריטי במאות השמונה עשרה והתשע עשרה הכניסו את המוסלמים לתקופה קשה של משבר. המוסלמים איבדו את מגנם ומקור כוחם וסמכותם, והפכו מאליטה שלטת למיעוט מוחלש וחושש לגורלו. אחד הפתרונות שהשיאו אנשי הדת המוסלמים למשבר היה חיזוק הקשר עם העולם המוסלמי ובכללו העולם הערבי. בתחילתה של המאה העשרים התגלם חיזוק הקשר בין מוסלמי הודו למזרח התיכון בהקמתה של תנועת ההמונים המוסלמית הראשונה היא תנועת הח'ליפות, ששמה לה למטרה עיקרית להגן על הסמל החשוב של האסלאם- מוסד הח'ליפות העות'מאני. מנהיגיה דרשו מן הבריטים להגן על המקומות הקדושים לאסלאם ולאחר מלחמת העולם הראשונה- קראו לשמור על מוסד הח'ליפות העות'מאנית.

בהרצאה זו אתמקד בכתביהם של שניים מראשיה הבולטים של תנועת הח'ליפות: מוחמד עלי (1878- 1931), ואבו אל-כלאם אזד (1888- 1958). השניים היו מחשובי אנשי הדת וממנהיגיה הפוליטיים המובילים של הקהילה המוסלמית בהודו, ואף נטלו חלק בעיצוב דרכה הפוליטית של מפלגת הקונגרס בראשות מוהנדס קרמצ'נד גנדהי. טענתי היא כי פעילותה של תנועת הח'ליפות חיזקה רגשות פאן אסלאמיים בהודו, אך גם שימשה אמצעי לשיפור מעמדם של המוסלמים בעזרת חיזוק קשרים חוצי לאום. בהרצאתי אראה כיצד גייסה תנועת הח'ליפות את ההמונים המוסלמים ההודים לשורותיה ורתמה אותם למטרותיה באמצעות השימוש בסמלים הקדושים לאסלאם כגון: המקומות הקדושים בחצי האי ערב. עוד אראה כי הפרדת הח'ליפות מהסולטנות בנובמבר 1922 בידי המועצה העליונה באנקרה כמו גם התעוררותם של רגשות לאומיים ברחבי המזרח התיכון ובכללם תורכיה לא מנעה ממנהיגי תנועת הח'ליפות לדמיין את העולם המוסלמי מאוחד על ידי סמלים דתיים, היכול לעמוד מול כל כוח היכול לסכן את זכויות המוסלמים.