he

A Theatre by the light of the lamp - the Kutiyattam tradition from Kerala

Wednesday, 16:30-18:30, 405

 

Participants

תיאטרון לאור המנורה – מסורת הקודיאטם מקרלה

 

תקציר

תיאטרון הקודיאטם ( kūṭiyāṭṭam- "ריקוד משותף", משחק משותף"), מסורת תיאטרלית ממדינת קרלה אשר בדרום הודו, הינו אחד התיאטראות העתיקים בעולם, והוא התיאטרון היחיד בעולם המציג מחזות בשפת הסנסקריט שנכתבו במהלך המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה. לצד המחזה הכתוב בסנסקריט משמשים גם טקסטים בפרוזה, המוצגים על הבמה בדרך כלל ללא קול באמצעות שפת סימנים מורכבת ועשירה שלה תחביר ומערכת סמיוטית מובחנת, המובעת בתנועות ידיים והבעות פנים. טקסטים אלה המכונים 'מדריך ההופעה' (āṭṭa-prakāram), ושעליהם מבוסס למעשה חלק הארי של הופעת קודיאטם, הועברו מאב לבנו במליאלם, השפה המדוברת בקרלה. שפתו העשירה של תיאטרון זה מועשרת עוד ומקבלת מימד נוסף באמצעות ליווי מוסיקלי בכלי הקשה אקספרסיביים במיוחד מבחינת מנעד הצליל שלהם. בנוסף על רבדים לשוניים ומוסיקליים אלה, המבע התיאטרלי של הקודיאטם מבוסס גם על מערכת סימנים ויזואליים קבועה המובעת בתלבושות המאפיינות כל אחת דמות או טיפוס מסוימים ובתפאורה מינימליסטית המבוססת על אביזרי פולחן (מנורה, מנחות,שרפרף). ההרצאות בפאנל עוסקות ביחסי הגומלין שבין מערכות הסימנים השונות: ברבדים ובמתחים הטקסטואליים שבין הסנסקריט והמליאלם, במשמעויות הפילוסופיות-מטאפיזיות שהשימוש במערכת הסימנים המשולבת והמורכבת הזו מאפשר, בניתוח השוואתי של תפיסת העולם העומדת בתשתיתה של שפת הקודיאטם ובבחינת עולם המושגים של הקודיאטם בהקשרים טקסטואליים רחבים יותר.

מה מסתתר מאחורי השלוקה? ריבוד טקסטואלי במסורת הקודיאטם

תיאטרון הקודיאטם ממדינת קרלה שבהודו ידוע כ"תיאטרון סנסקריטי". רק במסורת זו נשתמרה הסנסקריט כשפת ביצוע תיאטרלית והדמויות המופיעות על הבמה (למעט אחת יוצאת דופן) לא יאמרו בקול טקסט שאינו חלק מן המחזה בסנסקריט. יחד עם זאת, ביצוע קודיאטם טיפוסי של מערכה ממחזה סנסקריטי רחוק בדרך כלל שנות אור מהטקסט המקורי של המחזה. חלקים גדולים של המופע שאינם מילוליים, אלא מובעים בתנועות ידיים ללא קול ("מודרות"), שואבים מרבדי טקסט שונים מזה הסנסקריטי. יחד עם הטקסט הסנסקריטי ישנם לפחות שני רבדים טקסטואליים עליהם נשענת המסורת:

  1. "אתא-פרקרם"- טקסט מליאלי (השפה המדוברת בקרלה) כתוב, המתמלל את ה"מודרות" המרכיבות את מרבית הטקסט המוצג על הבמה (ללא דיבור).
  2. "עולם צללים" עשיר של חומרים מיתולוגיים, בתי שיר ודימויים שמתוכם שואב השחקן בסיס לאלתור. בשונה משני הרבדים הראשונים זהו "טקסט" בלתי כתוב וגמיש.

בהרצאה יבחן הקשר בין רבדי הטקסט השונים, ותוצג ההשערה כי הצגת הטקסט הסנסקריטי כבסיסה הבלעדי של המסורת ללא מתן תשומת-לב ראויה לשני הרבדים הנוספים היא שגויה. ההשערה תוצג תוך בחינת סצנה חיצונית לטקסט הסנסקריטי הפופולרית במספר מופעי קודיאטם - "פרידת פארווטי".

 

החווה, הנחווה והחוויה – המציאות כמשחק לשחקן יחיד

בבואנו לבחון את השפה והאמצעים התיאטרליים המשמשים את תיאטרון הקודיאטם אנו רואים כי אלו מעוצבים בעיקר בעבור שחקן יחיד העומד על הבמה (בניגוד חריף לשם התיאטרון עצמו שמשמעותו "משחק/ריקוד משותף"). ואכן, כאשר צופים בתיאטרון הקודיאטם במשך שעות ארוכות כנדרש מבלים רב הזמן מול שחקן בודד העומד על במה ריקה כמעט לחלוטין כשמאחוריו ניצבים שלושה מתופפים המלווים את תנועותיו ולצידו שחקנית/נגנית המלווה בשירה-דקלום ובמצלתיים. כיצד יוצר אותו שחקן עולם מלואו? כיצד הוא מגולל סיפור רב משתתפים ובעל תפאורות מתחלפות אך ורק באמצעות תנועותיו, בפרט תנועות ידיו ועיניו? נתמקד באחת הטכניקות השכיחות בקודיאטם ובה מציג השחקן אירוע כלשהו שבו הוא מציג בעת ובעונה אחת הן את הגיבור/החווה, הן את מושאו/הנחווה והן את מצבו הרגשי/החוויה. נתבונן בצילום של קטע קצר המדגים זאת ונבחן כיצד מציג השחקן מציאות אשר בה מאוחדים החווה, הנחווה והחוויה, ומה המשמעות הפילוסופית והתיאטרלית של מצב זה.

 

מובנים של מימזיס בריטואל ומופע (performance) במסורת תיאטרון הקודיאטם

שאלת היחס בין בָּמָה לעולם מלווה כל מופע תיאטרלי והניסיונות להשיב עליה מסתמכות על האופן בו המושג 'מימזיס' מתפרש בהקשר תרבותי- היסטורי מסוים. במסורת ה"קודיאטם" ניתן להבחין בשלושה מובנים שונים של מושג ה 'מימזיס' המתבטאים ביחס המורכב בין הבמה לעולם: ייצוג (representation): המציאות הבימתית תלויה אונטולוגית במציאות חיצונית שמעניקה לה את משמעותה ואינה אלא חיקוי בלבד של מצב עניינים ראשוני יותר. הנכחה (presentation): המופע הוא הזדמנות להופעת המשמעות עצמה; להופיע משמעו להיברא. יש להפוך את היחס המקובל בין עולם לבמה, בין מסמן למסומן, ולטעון שלא העולם מהווה תנאי אונטולוגי לאירוע התיאטרלי ומעניק לו את משמעותו אלא שהעולם הוא זה ששואב את משמעותו ואת עצם הימצאותו מההנכחה התיאטרלית. התמרה (transformation): ניתן לראות בחלל הדמיוני של הבמה-מקדש מרחב ביניים המאפשר לתופעות להיזכר בתהליך ההתהוות של זהויותיהן ולחזור אל הטרנספורמציה הגלומה בו.

על בסיס הבחנה זו, אבקש לגשת לשאלות הנובעות ישירות מתפיסת היחס ההרמנויטי בין עולם לבמה: האם המערכת הסמיוטית של הקודיאטם דומה יותר לפולחן או למופע? מהו מעמדו האונטולוגי-אסתטי של אדם העוסק בגילום דרמטי של אל או אלים? האם מדובר ב-imitation או ב-incarnation, ב-homo ludens או ב- dei ludentes?

 

"הוא שברא את כל העולם במה": מושג התיאטרון בראי ספרות קרלה

לספרות המליאלם, ובמידה רבה גם לספרות הסנסקריטית בקרלה, זיקה הדוקה עם אמנויות הבמה והמקדש, במישרין ובעקיפין. לבד מטקסטים המיועדים לביצוע במופע תיאטרלי או פולחני, טקסטים רבים שהקשר הביצוע שלהם אינו ידוע כיום מתייחסים באופנים שונים לבמה, שחקנים, מופעים ואביזרי במה כחלק מהעלילה, כבסיס לפיגורות ספרותיות ואף כמרכיב מבני טקסטואלי. לאמנויות הבמה בקרלה, שרובן ככולן התפתחו והתגבשו בהקשרים פולחניים-דתיים, עולם מושגים שאינו חופף במלואו את עולם המושגים הקשור למושג 'תיאטרון', אף שלעיתים קרובות מדובר באמנות במה תיאטרלית עם שחקנים, במה, מחזה ואף מסורת דרמטורגית עתיקה. אבקש להציג כמה מושגי מפתח הקשורים עם הסוגות השונות של אמנויות הבמה בקרלה, כגון āṭṭaṃ, 'ריקוד', kaḷi, 'משחק', ו-kūttǝ , 'הצגה', ולבחון אותם בהקשרים ספרותיים כדי לחדד את השימוש שאנו עושים במונח 'תיאטרון' כשאנו מתייחסים למופע הקודיאטם.