he

Japanese Traditional Cultures and Arts

Thursday, 09:00-11:00, Media 31

 

Participants

אמנויות יפניות מסורתיות

 

תקציר

'אימוץ תרבותי' של יפן על ידי יעקב פינס וייצוגו בחיתוכי העץ וציורי הדיו

הנושא הוא מקטע מדיון על חיתוכי-עץ וציורי דיו מייצגים של אמן, חוקר ואספן, שפעל בירושלים. ביתו שימש אכסניה למתעניינים ביפן. פינס - תלמידו של שטיינהרט - יוצר חיתוכים ברוח אקספרסיוניזם גרמני. בשנת 1945, נחשף לחיתוך עץ יפני, המעורר את סקרנותו לתרבות ואמנות יפן, אותם הוא מאמץ בהדרגה.

'אימוץ תרבותי' זה הוא תלת-שלבי. הוא נפתח בתהליך של ז'אפוניזם: שאילה צורנית, העתק, חיקוי והידמות לאייקונים יפנים מעולם הטבע: חסידות ונמר. שלב שני, במכניזם של לימוד תרבותי-אמנותי של יפן, מיושם תהליך הפנמת ערכי אסתטיקה בתמות ירח, והר פוג'י. זן בודהיזם מונכח בדמות נזיר, וערך Ma, מעוגן בשני מעטים: אסתטי ואמצעי לעיצוב החלל והגדרתו. שלב שלישי, הטמעת אמצעים אמנותיים יפניים: מחבר, תמצות, שטיחות, אי-סימטריה, אלכסונים ושימוש במשטחי צבע וטקסטורות מגורענות. תמות ומוטיבים יפנים: תרנגול וסירות מתפתחים לנושאי חתך, ומקבלים פרשנות אישית חדשה.

ספרו המחקרי: Hashira-e, ממסד בעבודותיו פורמטים ארכניים מורכבים בשלושה דגמים: צורני, מחבר ואסתטי.

פינס מגדיר עצמו 'אמן אחר' בשני תחומים: אמנותי וביצועי. תמת פורטרט עצמי- מתוך נושא חתך מתמשך - נשענת על מודלים של שחקני קבוקי ואמני Shin-Hanga. מבע טכני-אמנותי מיושם בשימוש בעזרים יפנים: Baren, סכיני חיתוך, נייר וצבעים טבעיים. בין האמן למצע העץ מתקיימת מערכת אינטימית בה צורת המצע ומרקם הסיבים מכתיבים רעיון והאמן יוצר בעקבותיהם.

 

כלי נגינה בתמונות אוקיו-א

כלי נגינה בולטים בתמונות אוקיו-א רבות. רבים מהם נידונו במחקרים מפורטים למדי על ידי מוסיקולוגים, שלרוב התייחסו להבטים אורגאנולוגיים, סטרוקטוראליים ו/או אסתטיים. הדיון הנוכחי, לעומת זאת, מתכוון להתמקד בתפקיד ובתוכן המוסיקלי, בהקשר ובמשמעות החברתיים והסביבתיים של השימוש בכלים, וכן בהרכבי כלים ובמגדרי מוסיקאים/ות בלתי שיגרתיים לא פעם, שהם שונים לעתים מן המתואר בפרסומים המוסיקולוגיים הסטנדארטיים.

 

"ירח סתיו של מעמד המראה" האנלוגיה בין מראה לירח בהדפסי-עץ מתקופת אדו

בתקופת אדו התרבו היצירות בהן למראה יש תפקיד מרכזי. בין היצירות, נמנית גם יצירת המופת של האמן סוזוקי הארונובו "שמונת הנופים של הטרקלין" (Fūryū zashiki hakkei 風流座敷八景) משנת 1765, סידרה של שמונה הדפסים בהם נעשית אנלוגיה בין שמונת הנופים הסיניים של הנהרות שיאו ושיאנג לבין חפצים הלקוחים מחיי היומיום של התקופה. בהדפס החמישי "ירח סתיו של מעמד המראה" (Kyōdai no shūgetsu 鏡台の秋月), ה"ירח של אגם דונטינג" (Dōtei shūgetsu 洞庭秋月) מוחלף במעמד עם מראה. מטרת השיח היא להתחקות אחר ההתפתחות הוויזואלית והמטפורית של ה"מראה-ירח" דרך בחינת יצירתו של הארונובו "ירח סתיו של מעמד המראה" ויצירות של אמנים נוספים המופיעות תחת אותה הכותרת. אנסה להציג גם את הבסיס הפילוסופי והספרותי הנקשר לשני הדימויים ("מראה-ירח") ואשר היווה קרקע פורייה לאנלוגיה הוויזואלית ביניהם. כפי שמתואר בהדפסים ובציורים, מדגיש המחקר את הפן המטפורי של המראה- הקשר בין המראה כחפץ המשקף לבין הדימוי המשתקף בה- ולקשר בין טקסט לדימוי.

 

'לשיר זה כמו להיות רקדן': "שירי האלים" (קאמי אוטה) כמרכיב לימינלי בהופעות הקאגורה ביפן

כאשר אנו בוחנים את הופעות הקאגורה (kagura; הופעות הבמה הריטואליות) ביפן באופן השוואתי, אנו מוצאים כי "שירי האלים" (kami uta) מהווים חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מכל הופעת קאגורה באשר היא. "שירי האלים" הם שירים יפניים קלאסיים ("וואקה" waka בעלי 31 הברות). הם נחשבים לשירים עם כוח מאגי ואינווקטיבי, ובעצם נוכחותם כחלק אינטגרלי בכל הופעות הקגורה מסמנים הופעות אלו כהופעות ריטואליות. השירים מהווים אספקט ייחודי בתכנית ההופעה של כל קגורה, אך הם מופיעים במגוון תפקידים וצורות בכל אחת. בהרצאה זו אציג כמקרה מבחן את מגוון מופעי ותפקידי "שירי האלים" בהופעות של אסכולת טאקה Take Kagura, השייכת לז'אנר ה-Yamabushi kagura מהר הייצ'ינה Mt. Hayachine. על ידי בחינה מקרוב של תכנם של השירים ושל תיפקודם בקגורה: אילו שירים נבחרים ומתי, היכן, ועל ידי מי הם מבוצעים, ואיזה מקום הם תופסים בהופעה עצמה (כחלק מתנועות הריקוד, כחלק מהמוזיקה המלווה, כמאגיה או כקריאה לאלים, ואף כ"בוני יקום" על הבמה) - אראה כיצד משמשים השירים כמתווכים בין האספקטים השונים של הופעת הקגורה - הריקוד, המוזיקה, הדרמה, הטכסט המזומרר (narration) - ובאותו זמן שומרים על מעמד לימינלי מיוחד ודינמי בקומפלקס של ההופעה. בחינת הופעת הקגורה דרך הפריזמה של תפקידם של שירי האלים תביא אותנו לתהות על מהותן של הקטגוריות הקונספטואליות בהן אנו שבויים: על מהו שיר, ריקוד, מוזיקה או ריטואל בקונטקסט של הדת העממית ביפן, והאם תמיד אפשר להבחין ביניהם. בחינה כזו תצביע גם על היחסים המורכבים והרפלקסיביים בין ריטואל, אסתטיקה, ואמנות הבמה, ובין ערכי הקדושה והאסתטיקה בקונטקסט של הדת העממית ביפן.